בס"ד

תפיסת העולם בבסיס הרעיון להקמת ישיבה לאומנויות:

 

ראשי הציבור הממלכתי דתי רואים במודל הישיבות התיכוניות את ספינת הדגל של החינוך הדתי לאומי.

נקודת מבט זו תפסה את מקומה משום שהלכה למעשה הישיבה התיכונית היא המקום היחיד שבו אמור להתקיים עולם התורה בצד עולמות אחרים. ישיבות ההסדר והמוסדות להשכלה גבוהה מתמקדים בתחום אחד ואינם מקיימים עולמות שונים בכפיפה אחת – כמתבקש מהאידיאולוגיה הדתית לאומית.

ואמנם, בוגרי הישיבות התיכוניות הם אלו שיוצרים את חוט השדרה הדתי לאומי – בהיותם משולבים בקשת רחבה של תחום חיי חברה הישראלית.

 

עד היום ראו מנהיגי הציבור הדתי לאומי את ההשתלבות הראויה של הבוגרים בשלשה תחומים: התורה, המדע והביטחון. תחום האומנויות בכלל ואומניות הבמה בפרט נתפס כשולי ובלתי חיוני מבחינה לאומית וציונית, כתחום שאינו מבטיח עתיד כלכלי לנערים, וכבעייתי מבחינה הלכתית.

 

הזנחת תחום זה - במקרה הטוב – ותחושת הניכור לעולם האומנות - במקרה הפחות טוב - יצרה קונפליקט מתמשך ואף עוינות בין קהילת האומנות וקהילת האמונה. אולם הציבור הדתי לאומי, בחלקו הגדול, המשיך וממשיך לצרוך תרבות שיוצריה אינם מכירים כראוי את זירת הקהילה הדתית.

מצב זה מעמיק את משבר הזהות: לאומנות הבמה השפעה על עיצוב נרטיבים תרבותיים, שפה, ואף דפוסי חשיבה. הצעיר שמתבגר תחת השפעת רבותיו מהישיבה התיכונית מעריץ אומנים שזוכים ליחס של ביטול מרבותיו. התלמיד לא מוצא בין האומנים מספיק דמויות בעלות מאפייני זהות קוהרנטיים לעולמו. לעיתים עליו לבחור בין הדמויות והעולמות ולחוות משבר זהות.

 

ישיבה השמה לה למטרה להכשיר אומנים מתוך תפיסת מצוינות אינה רק מכשירה לתחום דעת ייחודי אלא מהווה דיאלוג חי עם תחום חדש ובעל השפעה חברתית לא פחותה מזו של המדע והביטחון.

דיאלוג זה, כמו כל דיאלוג משמעותי, מפרה את שני הצדדים.

הצד הדתי לומד להעמיק את תפיסותיו מתוך הצורך בהתמודדויות שונות, לגוון את דעותיו ולכבד את האחר דווקא מתוך היותו בן ישיבה המחויב לעמו ולעולמו הרוחני. (משום כך תוכנית להכשרת אומניות ראויה דווקא למסגרת ישיבתית) הצד היצירתי של עולם האומנות יכול להעניק נופך חדש למוטיבציה ללימוד התורה.

הצד שאינו שומר מצוות יכול להיחשף למגוון עשיר של חומרים מכונני תרבות, ולגישות רעננות של גילוי עצמי ומתן משמעות.

גם נושא היצירתיות נדרש היום יותר מתמיד לגיבוש זהות אישית ואף חברתית.

 

 

היוזמה המוצעת רואה את הישיבה החדשה כמוסד שכל מרכיביו מקבלים אופי ייחודי כתוצאה ממגמת האומנות. ישיבה זו אינה מוסד חינוכי שיש בו מגמה של אומנות בצד המגמה המרכזית. לא מדובר בעוד חוג או גימיק, אלא בתוכנית לימודים שכל תלמיד הבא בשערי המוסד יודע ומכיר את ייחודו.

המחויבות, היצירתיות, האווירה החוויה והחשיפה התרבותית הרחבה והעשירה, אינן תחומות רק לתחום לימודי מסוים אלא משפיעות על כל התחומים.

עמודי היסוד של הישיבה התיכונית – החינוך החווייתי, לימוד הגמרא, התפילה שיחות ראש הישיבה והרמי"ם ועוד עשויות לקבל במוסד המוצע – תוכן ואופי ייחודיים. (תפיסות עולם דיאלוגיות, מתן גדש לדילמות וכו')

 

לימודי האומנות בישיבה ילמדו בגישה של מצוינות. האומנות תוגדר ותלמד על פי אמות מידה מקצועיות ולא מוטות אידיאולוגיה, משמעות הדבר – שהאומנות לא תהיה כלי להעברת מסרים דתיים, לא תרד לרמת הפולקלור ולא תיתפס כדבר של דיעבד.

אולם יש להניח שהמפגש בין האומנות והמסרים הישיבתיים יצור מצע מתאים שגם האומנות תתעשר מחומריו.

 

רשימה חלקית של תומכים:

 

ü      הרב יעקב אריאל – הרב הראשי לרמת גן. הביע תמיכה רבה וביקש לראות את הרעיון כצעד ראשון שעל גביו תקום אקדמיה.

ü      מר אבי רט – איש תקשורת ופעיל בארגון צוהר – רואה ברעיון דבר חיוני להתפתחות התרבות של הנוער.

ü      פרופ' זאב ספראי  ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל בר אילן. רואה את הרעיון כחיוני ליצירת מרחב דתי משמעותי.

ü      פרופ' מרדכי ניסן – פרופ' אמריטוס לפסיכולוגיה וראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית. טוען שיש בתוכנית זו כפי שהוצגה בפניו מענה עמוק מאוד לבעיות הזהות של הנוער הדתי.

ü      הגב' ליאורה מינקה יו"ר אמונה וחברת מועצת העיר תל אביב.

ü      פרופ' חיים אדלר – לסוציולוגיה של החינוך – האוניברסיטה העברית טוען שתוכנית זו נותנת מענה לקונפליקט בין החברה הדתית לאומית לחברה החילונית, קונפליקט שלדעתו יותר מסוכן לחברה הישראלית מאשר הסכסוך היהודי ערבי.

ü      פרופ' חנה ספראי – רואה בתוכנית זו מסממני החידוש שמאפשר לרבים להישאר בתוך הקהילה הדתית.

ü      מר מירון אייזקסון – משורר ואיש ספרות.

ü      הרב יהושוע אנגלמן – רב ומוסיקאי ידוע. תומך ללא סייג.

ü      הרב בני קלמנזון – ראש ישיבת עתניאל – תומך ללא סייג וטוען שהתוכנית במתכות הזו חיובית ביותר.

ü      פרופ' אבי שגיא

ü      מר יעקב אגמון מנכ"ל תיאטרון הבימה – רואה צורך לאומי בהבאת תכנים מעולם הרוח של היהדות למרכז העשיה התרבותית.

ü      מר נועם סמל, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי ומר עמרי ניצן – רואים ברעיון יוזמה מרתקת שיש לה ניצנים בציבור הדתי לאומי.